<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית רביעי שער ראשון</h1>
<h2>דף מ:</h2>
באי זה חם אנו חוששין לפליטת האיסור, ולבליעת ההיתר ממנו, יש מן החכמים הראשונים ז"ל שאמרו שאינו ראוי להפליט ולהבליע אלא כלי ראשון, דכלי שני אינו מבשל וכן ערוי דכלי ראשון ככלי שני הוא ולא ככלי ראשון, וכל שאינו מבשל אינו מפליט ואינו מבליע. וכמו שנראה מסוגיא ירושלמית בפרק כירה (ה"ה) ובפרק קמא דמעשרות (ה"ד) והרי אנו כותבין אותו למטה. ורש"י ור"ת ז"ל סוברין דערוי דכלי ראשון מבשל ככלי ראשון. ומכל מקום בין כדברי אלו בין כדברי אלו, אם איתא דכל שאינו מבשל אינו מפליט ומבליע אם כן היתר שנפל לתוך איסור שבכלי שני אינו בולע, ובהדחה בעלמא סגי ליה ואפילו שניהם חמין כיון שלא נגעו זה בזה אלא בכלי שני, וכן אם עירה איסור רותח מכלי שני לכלי של היתר אינו בולע ואינו צריך הגעלה. ואלו דברים שאין הדעת סובלן ואין פשטן של סוגיות שבגמרא מסכים עמהם, שהרי בשוחט בסכין של גוים נחלקו בפרק קמא דחולין (ח', ב') רב ורבה בר בר חנה, רב אמר קולף ורבה [בר בר חנה] אמר מדיח, ואמרינן דטעמא דרב משום דקסבר בית השחיטה רותח. וללישנא אחרינא אמרינן דלכולי עלמא בית השחיטה רותח, ולפיכך לרב קולף ורבה בר בר חנה דאמר מדיח משום דקסבר דאיידי דטרידי סימנין לאפוקי דמא לא בלעי, ובודאי חם בית השחיטה מועט אפילו מרותח שבכלי שני ואפילו הכי מבליע. ומקצת מרבותי נוחי נפש דחו, דשאני התם שבטבעו של דם להבליע בחם מועט, ואין דברים אלו נראין בעיני כלל. מדאמרינן התם לימא בהא קא מיפלגי דמאן דאמר קולף סבר בית השחיטה רותח ומאן דאמר מדיח סבר בית השחיטה צונן, ודחינן לא דכולי עלמא בית השחיטה רותח מאן דאמר קולף שפיר ומאן דאמר מדיח קסבר איידי דטרידי סימנין לאפוקי דמא לא בלעי. ואם איתא דרותח כי האי בעלמא אינו מבליע, מאי שפיר דקאמר, דהא אפילו רותח כי האי בעלמא אינו מבליע, אלא ודאי משמע דלא מכח תולדתו וטבעו נגעו בה אלא מחמת רתיחתו שכל רתיחה כזו מפלטת ומבלעת. ועוד, דאמר אמימר משמיה דרבא (שם) לא ליסחוף איניש כפלי עילוי בשרא דדאיב תרבא ובלע בשרא ומדקאמר דאיב ובלע משמע ודאי לכאורה דבולעין הן ממש וצריך קליפה לכל הפחות. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל וכמו שכתבתי בניקור חלב, אלמא אפילו חם מועט כחם חלב הכסלים בשעה שנחתכו מן הבהמה סמוך לשחיטתה, יש כח להפליט ולהבליע. ועוד שאם אתה אומר כן הלוקח כלי תשמיש מן הגוים, כלים שדרכן להתשמש בהן בשני אינן צריכין הגעלה כלל, וכלים שנשתמש בהן בכלי שני בחמץ אין צריכין הגעלה בפסח, אלא ודאי כל שיש בו חם אפילו כחם בית השחיטה מפליט ומבליע, ואע"פ שאין כלי שני מבשל ולא אפילו ערוי דכלי ראשון, מכל מקום מבליעין הן. וגם כן ראיתי דעת הרמב"ן ז"ל והביא ראיה מקערה שמלח בה בשר שאסרוה כדאיתא התם בפרק כל הבשר (קי"א, ב') משום דמליח הרי הוא כרותח ואע"פ שאין במלח משום מבשל לגבי שבת ואפילו בדקא בעי ליה לאורחא, כדאיתא בפרק כלל גדול, ומה שאמרו בירושלמי שבפרק כירה (ה"ה) ובפרק קמא דמעשרות (ה"ד) מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה, ר' יונה אמר אסור וערוי ככלי ראשון הוא. חייליה דר' יונה מן הדא אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח, כלומר שחייבה התורה שבירה בכלי חרס שבישל בו או שעירה לתוכו רותח של חטאת דכתיב וכל כלי חרס אשר תבשל בו ישבר, אמר ר' יוסי תמן כלי חרס בולע תבלין אין מתבשלין. התיב ר' יוסה בר' בון והא תני אף בכלי נחשת, כלומר אף בכלי נחשת שעירה לתוכו רותח צריך מריקה ושטיפה דכתיב ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושוטף במים ואית לך למימר כלי נחשת בולע, דמשמע מתוך סוגיא ירושלמית זו, דכל שאינו מבשל אינו מבליע, שהרי השוו אותן שם, כבר פירשה יפה הרמב"ן ז"ל, דלא דנו בירושלמי מבשל מבולע אלא מפני שעשה הכתוב ערוי ככלי ראשון ובעי הגעלה ומריקה ושטיפה אלמא בלע טובא, הילכך לגבי שבת אסור לכתחלה בתבלין דאלו כלי שני בהגעלה דכלי שני סגי ליה ולא מצינו לו מריקה ושטיפה אלו דברי הרב ז"ל, ויפה כיון. ומפירושו גם כן אנו למדין דאפילו כלי נחשת שעירו לתוכו בין מכלי ראשון בין מכלי שני, בולע הוא וצריך הגעלה שלא אמרו שם בירושלמי שאינו בולע אלא בשהאור מהלך תחתיו, אלא שלא להצריכו מריקה ושטיפה במערה לתוכו חטאת רותח אבל בולע הוא וצריך הוא הגעלה, ושלא כדברי הרב בעל העיטור ז"ל שהכשירו בלא כלום ואין דבריו נכונים בזה כלל.
